ישנו מגוון רחב של אמצעי התגוננות מפני שיטפונות הנקוטים בעולם, חלקם פיסיים וחלקם רעיוניים.
נהוג לסווגם לשתי קבוצות: אמצעים מבניים (Structural) ובלתי מבניים (Nonstructural).
האמצעים המבניים מופעלים על הנחל והבלתי מבניים על המתקנים, החפצים והאנשים העלולים להיפגע.

א. האמצעים המבניים - על אמצעים אלו נמנים הסדרת האפיק (קיצור פיתולים, שינוי תוואי, הרחבת חתך האפיק, הקטנת חספוס, ייצוב דפנות, וכד'), סכירה, הטיה מלאה או חלקית לאפיק אחר, בניית סוללות מקבילות לאורך האפיק (כולל התקנת אמצעי ניקוז לשטח שמעבר לסוללות), חפירת אפיקים ומנהרות חדשים לניקוז שקעים טבעיים וכד'.
אמצעים אלה אינם מונעים שיטפונות אלא מעבירים את סכנת ההצפות ממקום למקום.

ב. האמצעים הבלתי מבניים - על אמצעים אלו נמנים איטום מבנים שסביבתם עלולה להיות מוצפת, הגבהת רצפות או דרכים, הגבהת סחורות וחפצים רגישים, בניית סוללות מגן או הטיה סביב עצמים רגישים, שאיבה ממקומות נמוכים, ביטוח, הקמת מערכות התרעה ואזעקה, פינוי אנשים ורכוש, טיפול בנפגעים, שיקום, וכד'.
אמצעים אלה אינם משפיעים הרבה על זרימת המים בעת השיטפון, אלא מכוונים לאיפחות של הנזקים.
נכון לקבוע את גודל אמצעי ההתגוננות מפני שיטפונות באופן שממזער את הסכום של עלות ההתגוננות ותוחלת הנזקים הנותרים.
דרך זו מחייבת הערכה כלכלית מיוחדת לכל מפעל; אולם, בדרך כלל, הם פועלים לפי תקנות או כללים מקובלים.